יוסף תרומפלדור

ראשית חייו	יוסף תרומפלדור נולד בפיטסבורג שבדרום רוסיה בשנת 1880. שתיים ירש יוסף מאביו: את אהבת המסורת ואת אהבת הצבא. אביו של יוסף יהודי נאמן היה, אף שחי בין גויים והיה חייל בצבא הרוסי. הגאווה הלאומית והצבאיות הם שהיו תכונות יסוד ליוסף. הפרעות ביהודי רוסיה מן השנים 1903 – 1905 עוררו בהם גל של תחייה יהודית – לאומית. גם בין המתבוללים היו שהתעוררו לקול השופר הציוני. יוסף, שעוד בילדותו חלם על חידוש עצמאות ישראל כקדם, קם וארגן במקומו חוג יהודי ציוני.
בצבא הרוסי	הוא נקרא לשרת בצבא הרוסי. לפני צאתו אומר לו אביו: "לך, ואל תעיז לחזור בלא אות – הצטיינות". הוא הולך, ועד – מהרה הוא עולה בדרגות הפיקוד. במלחמה כנגד יפן משנת 1904 הוא מקבל אות הצטיינות גבוה, דבר שלא זכה לו יהודי אחר בצבא הרוסי. פעם השליך חזרה אל האויב פצצה, שהוטלה על מחנהו ועמדה להתפוצץ. בפעם אחרת הציל את דגל הגדוד. הגויים עומדים ומשתאים נוכח גבורתו של יהודי. הם אינם רגילים לכך. באחד הקרבות הוא נפצע קשה ויש הכרח לקטוע את ידו השמאלית עד מעל למרפק. "אין דבר", הוא אומר, "הימנית חשובה יותר". אין הוא רוצה להשתחרר מן השרות הצבאי. הוא מועלה בדרגה, וחוזר לחזית ונופל בשבי היפני.
פעילותו הציונית, ורעיון הגדודים	בשבי מארגן הוא בחורים יהודים, מלמדם את עיקרי הציונות ומכין אותם לעלייה לארץ. הוא עולה ארצה עם חבריו וכאן הוא מתנסה בכל עבודה קשה. והוא עובד כפועל וכשומר במושבות. זו פעם ראשונה שתרומפלדור עושה למען עמו בארצו. והנה פורצת מלחמת העולם הראשונה. התורכים, המושלים בארץ, נלחמים לצד גרמניה כנגד מעצמות ה"הסכמה". תרומפלדור הוגה את רעיון הגדודים העברים שיילחמו לצד מעצמות הברית וישחררו את ארץ ישראל מידי התורכים. לאחר מכן יוכלו היהודים לדרוש את ארץ ישראל בשבילם. הוא יורד למצרים. לשם גורשו על ידי התורכים אלפי יהודים מתושבי הארץ. במצרים נפגש תרומפלדור עם זאב ז'בוטינסקי, שזה מכבר הגה גם את רעיון הגדודים. למרות התנגדותם של מוסדות הציונות הרשמיים הם יוצאים יחדיו לעשות נפשות לרעיון זה. הם יוצאים גם יחדיו להניע את הבריטים להקים את הגדודים.
גדוד נהגי הפרדות	המלאכה אינה קלה. מטעמים שונים אין המפקדה של הבריטים אצה להגשים זאת. היא מציעה הקמתו של "גדוד נהגי הפרדות" שיסייע למאמץ המלחמתי בחזיתות שמחוץ לארץ ישראל. ז'בוטינסקי אינו מסכים לכך, אולם לדעת תרומפלדור כל חזית היא הדרך לציון. אין הוא מואס בשום דרך. ואכן, גדוד נהגי הפרדות, שקם בשנת 1915, מילא תפקיד בגבורה רבה בחזית גליפולי. הוא הוציא למתנדב היהודי שם של חייל למופת. שם זה מחזק את המאמצים להקמתם של גדודי קרב ממש. כאשר הוקמו הגדודים העבריים, בשנת 1917, שוב בזכות פעולתם המשותפת של תרומפלדור וז'בוטינסקי, מודה ז'בוטינסקי כי בעניין "גדוד נהגי הפרדות" צדק חברו ולא הוא.
בחזרה לרוסיה, והקמת ה"חלוץ"	סכנת פרעות חדשה מרחפת על ראשי יהודי רוסיה. תרומפלדור נוסע לרוסיה ומנסה להקים שם גדוד יהודי להגנה עצמית, אך מועיד לו תפקיד לעבור את הקווקאז ולבוא לארץ ישראל לכבשה. לאחר מאמצים רבים הוא מקבל רשות להקמת הגדוד. אולם בינתיים פורצת המהפכה הרוסית והגדוד התפרק. תרומפלדור מארגן אז את "החלוץ" ומכשיר צעירים יהודים לעלות לארץ ולעבדה.
החזרה לארץ, ונפילתו	בבואו לארץ שומע תרומפלדור על הסכנה הצפויה ליהודי הגליל מפני פורעים ערביים. הוא עולה לגליל, בודק את המצב ומארגן את ההגנה במקום. הוא עצמו עובר למקום המסוכן ביותר – תל – חי. תרומפלדור פיקד על המערכה. הוא המשיך בקרב הנואש גם לאחר שנפצע בבטנו פצעים אנושים. לאחר הנסיגה נשאוהו חבריו בדרך לכפר גלעדי הסמוך ובדרך נפח את נשמתו, כשדבריו האחרונים הם: "אין דבר! טוב למות בעד ארצנו!". "אני טעיתי והוא צדק. תרומפלדור לימד אותנו דבר גדול- מהו חלוץ"- לחצו לקריאה נוספת