|
בית"ר עולה לגדולתה האידיאולוגיה החלוצית של בית"ר בית"ר הופיעה איפוא ברחוב היהודי, כתנועה הממשיכה את מסורת הגדודים העבריים הן בארץ והן בגולה. בשנת 1933 הסתיימה תקופת הביסוס האידיאולוגי של בית"ר והחלה תקופת המעשה. תוך שנים מעטות מנתה התנועה רבבות של בני נוער נלהבים ונאמנים, בעיקר במזרח אירופה ובמרכזה- מסורים לעמם ומוכנים להילחם למענו. לא עוד בני הגולה המושפלים, אלא יהודים גאים וחופשיים. בגיטו היהודי קרה פתאום דבר יוצא דופן. תחילה לא האמינו היהודים למראה עיניהם, אח"כ צחקו ונבהלו. בסופו של דבר הכריזו מלחמה, ובהגיע שעת המבחן נכנעו לדבר החדש הזה והחלו לכבדו ולאהבו. מה היה דבר זה? היה זה הצבא העברי הראשון בגולה. לפתע פתאום, בתוך הגיטו, החלו צעירים יהודים להתאמן בנשק, ללבוש מדים, ולהתרגל לתרגילי סדר. זה היה דבר לא יאומן: יהודים במדים? יהודים מחזיקים בנשק? הככל הגויים היינו? וכן הגיע הלעג והבוז. "ילדים משחקים בצבא". "משחקים בביקסאלך" (רובים). אבל פתאום ראו אלפי בני נוער מתאמנים ברצינות ומתכוננים לכיבוש ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית לריכוז נדחי ישראל. לאחר מאורעות אב תרפ"ט (1929) הונחו בארץ ישראל יסודותיו של הארגון הצבאי לאומי (אצ"ל), שיהיה ידוע בשנים הראשונות בשם "ההגנה הלאומית". היה זה המשך טבעי לתהליך הנ"ל. מעשיה החינוכיים של בית"ר החינוך הבית"רי התקומם אז נגד עקרון יסוד של "ההגנה", שבהיותה נאמנה לשמה קפאה על שמריה וחינכה להגנה במקום להקדים תרופה למכה. מנהיגי "ההגנה" נלחמו בתוצאות מבלי שעשו ניסיון למנוע את הסיבות, ובעקבות עקרון מוטעה זה באה "ההבלגה" המחפירה כלפי חוץ וכלפי זרים בלבד. הספורט הלאומי של בית"ר- אשר פרץ את מחסומי גזירות העלייה של הבריטים, היה ההעפלה ביבשה ובים. עלייה זו נקראה עליית אף-על-פי. עליית הנוער- תפסה גם היא חלק נכבד בעליית אף-על-פי ובני נוער רבים העפילו במסגרת זו ארצה. פלוגת ראש-פינה הייתה אם עליית הנוער של בית"ר, אחר-כך קמה חוות שוני, ולאחר קום המדינה הוקמו כפר יוהנה ז'בוטינסקי וכפר דוד רזיאל- כפרי הנוער של בית"ר אשר חינכו אלפים ברוחה של בית"ר. בים- אירגנה בית"ר ואימנה ימאים בארץ ישראל, בריגא שבלטביה, בצ'יוויטאבקיה שבאיטליה, ומתוכם צמחו מחזורי ימאים ורבי חובלים עבריים. באוויר- הוטס הדאון העברי הראשון שנבנה ע"י בית"רים, בשנת 1935, וכעבור 3 שנים קם בצריפין בית-ספר לתעופה, אשר הכשיר טייסים עבריים ראשונים. החינוך הצבאי של בית"ר מצא לו אפיק להגשמה במולדת. העלייה הבית"רית הלכה וגדלה לא רק בצינורות המוכרים והמקובלים. אורגנה עליית מעפילים שנכנסו לארץ דרך הגבול הצפוני, ופלוגות בית"ר בגליל רשאיות לרשום לזכותן הישגים ניכרים בשטח זה. פעולה זו הלכה והתרחבה עם שלילת זכות העלייה מחברי בית"ר. עליית המעפילים שהתנהלה קודם במימדים מצומצמים, קיבלה תנופה ומימדים עצומים. אוניות לעשרות הורידו בחופי המולדת אלפים רבים של צעירים מכל חלקי הגולה. תכנית ה"אווקואציה" של ז'בוטינסקי- לפינוי יהודי אירופה, בה נלחמו, מתוך עיוורון וקנאות מפלגתית צרה, מפלגות השלטון בתנועה הציונית, הוגשמה במספר מדינות ע"י הנוער הבית"רי הלכה למעשה. כ-4 רבבות ניצלו באמצעותה מאותו גורל אכזר של השמדה אליו נפלו 6 מיליון מאחינו. בחודש מרץ 1939 עובדה תוכנית "עליה ג'" להעלאת רבבת בית"רים מארצות מזרח אירופה. התוכנית התבטלה עם כניסת צבאות היטלר לפראג למחרת הגשתה. המתיחות הבין לאומית גברה ומצבם של היהודים בארצות מזרח אירופה והמרכזית החמיר שבעתיים. אז גם נולדה התוכנית בדבר פלישת 40-50 אלף יהודים שינחתו בכוח בחופי ארץ-ישראל כשבראשם זאב ז'בוטינסקי, ומבפנים מתקומם הארגון הצבאי הלאומי. גם תוכנית זו בוטלה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ביום 1 בספטמבר 1939. אחר כך נפטר ראש בית"ר בשנת 1940 בטרם הספיק להגשים את החלום. במולדת הגשימה תנועת בית"ר את תורת ראש בית"ר בפלוגות הגיוס, במחתרת, בקנני בית"ר בעיר ובכפר. ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר מושבות שנעזבו מפועליהם העבריים, שוב שמעו את שירת החלוץ העברי. בית"ר לא רק כבשה מחדש את העבודה העברית בראש-פינה ובזיכרון-יעקב, ביסוד המעלה ובבנימינה, אלא גם הגבירה את הביטחון במקומות רבים, ומערכה זו צוינה בקברות רבים של בית"רים, חללי קרבות עם כנופיות ערביות בכל חלקי הארץ. בתחילה היו הבית"רים חברים בהסתדרות העובדים הכללית, במסגרת סקציה לפועלים רביזיוניסטים. בשנת 1928 קם גוש העבודה הרביזיוניסטי אשר קבע כי "על ההסתדרות להיות מקצועית בלבד ועליה לבטל את כל המוסדות המקבילים לתנועה הציונית". הגוש עשה מאמצים להגביר את השפעתו, במסגרת הצה"ר אשר לא כל חבריה הצטרפו להסתדרות. לאחר שאישר כינוס בית"ר בדאנציג את הקמת פלוגות הגיוס והעבודה, הניחה בית"ר את היסוד להקמת ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר, שהפך אח"כ להסתדרות העובדים הלאומיים. פלוגות הגיוס של בית"ר- קמו עת באו ראשוני העולים המאורגנים של בית"ר לארץ-ישראל. בשנת 1927 נוסדה פלוגת "מנורה" אשר ייבשה את ביצות כבארה, באזור השומרון. הקבוצה ישבה בבנימינה ומשם יצאו חבריה לעבודות חלוציות שונות, במקומות נוספים בארץ. בשנת 1929, לאחר מאורעות הדמים של אב תרפ"ט, ייסדו עולי בית"ר מאירופה המזרחית פלוגות עבודה ברחובות, שבדרום, בכפר סבא בשרון, ובראש פינה בגליל העליון. החל משנת 1927 ועד שנת 1939, שנת פרוץ מלחמת העולם השנייה, קמו ופלו פלוגות עבודה וגיוס של בית"ר, בלמעלה מ-30 מקומות ישובים עבריים, ממטולה בצפון ועד באר-טוביה (קסטינה) בדרום. ואלה הפלוגות הראשיות לפי סדר א' ב': באר-טוביה, בנימינה, הרצליה, זכרון יעקב, חדרה, חיפה, טבריה, יסוד-המעלה, כפר סבא, מגדיאל, מחניים, מטולה, משמר הירדן, נהריה, נתניה - רמת טיומקין, עתלית, פתח-תקווה, פלוגת הכביש בנחלת יצחק בדרך לירושלים, פלוגת הכותל בירושלים העתיקה, קריית שאול, ראש-פינה, ראשון לציון, רמת-גן, רחובות, תל-צור. יוצאי הפלוגות הקימו גרעיני התיישבות ראשונים: המושב הראשון רמת טיומקין ליד נתניה, המושב השני תל-צור ליד זיכרון-יעקב, אשר עבר למבצר שוני ואח"כ לבנימינה, ושמו היום נחלת ז'בוטינסקי. במשך השנים קמו ישובי בית"ר הבאים: (לפי סדר הקמתם): נורדיה, משמר הירדן, מבוא ביתר, משגב דב, נחלת שלמה-חוסן, עמיקם, אביאל, גבעת נילי, בר-גיורא, רמת רזיאל, אמציה, צור-נתן, דקלה ארגמן ונחל סיני. אמציה, צור-נתן, דקלה, ארגמן נחל סיני הן חוליות הקשר של בית"ר עם הנח"ל. בית"ר רואה את הנח"ל כהמשך ישיר לפלוגות הגיוס והעבודה, שקמו 21 שנה לפני קום המדינה ופעלו לפי צו הנדר של ראש בית"ר בהתאם להשקפתו של תרומפלדור על תפקיד החלוץ: ביום שירות אני כמוט נחושת בית"ר והנח"ל מאז הקמת הנח"ל ב-1948, שירתו גרעיני בית"ר במסגרת חיל זו בכל אשר נדרשו. באזורי ספר הם הקימו היאחזויות ואזרחו אותן. אלו רעיני בית"ר הראשונים ששירתו בנח"ל:
בית"ר והמחתרת הלוחמת מבית"ר קמו וצמחו גיבורים חדשים לאומה המחדשת ימיה כקדם. ראשון עולי הגרדום, הבית"רי שלמה בן-יוסף היה חבר פלוגת בית"ר בראש-פינה שעלה בסערה במעלות הגרדום בכלא עכו. ירייתו של שלמה בן-יוסף בהרי הגליל, פגעה בלב ההבלגה ששלטה ב"ישוב" ונתנה אות לפעולות הנקם והשלטת הביטחון של האצ"ל, שהונחה ע"י סיסמה בצו ברור של תורת ישראל: "הבא להרגך השקם להורגו". הארגון הצבאי לאומי, שיסודותיו וכל בניינו צמחו מתוך בית"ר, חניכיה ומפקדיה, הוא שנטל על עצמו את המשימה הנכבדה של מימוש חלומות וחזון, ושל הובלת הנוער בדרך אליה התכונן כל השנים - החזרת הריבונות למולדת העברית. מן האצ"ל יצא וקם הארגון הצבאי הלאומי בישראל, אשר נודע ברבות הימים כקבוצת שטרן, או לוחמי חירות ישראל (אצ"ל), אשר האמינו כי "תכליתו של הקרב- הכיבוש וסופו של הסבל- החירות". בספטמבר 1938 התקיים בוארשה הכינוס העולמי השלישי לבית"ר. בכינוס זה השתתפו נציגי 26 סניפי בית"ר שייצגו 78000 בית"רים ברחבי תבל. כאן נתקבלה שנה אחת לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה- החלטה ברוב קולות, לשנות את הנדר הבית"רי. במקום: "לא אשא את זרועי אלא להגנה" שונה הנוסח: "אשא זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי". החלטה זו שימשה גשר בין בית"ר לארגון הצבאי הלאומי, ופירותיה- המלחמה במשעבד הבריטי לקראת סיום מלחמת העולם השנייה עם הכרזת המרד של האצ"ל. גבורת בית"ר בשואה ביום ה-30 בינואר 1933 עלה היטלר לשלטון, כראש ממשלת גרמניה. ביום ה-15 בספטמבר 1935, התפרסמו חוקי נירנברג הגזעניים, אשר העמידו בתחילה את יהודי גרמניה מחוץ לחוק, ואחר-כך גם את כל יהדות אירופה. ביום ה-1 בספטמבר 1939 התקיפה גרמניה את פולין ופרצה מלחמת העולם השנייה. עם כיבוש פולין, החלה גרמניה בביצוע הפיתרון הסופי- השמדת העם היהודי. באפריל 1934 ועוד לפני כן, היו חיילי הארגון הצבאי היהודי (אצ"י) של בית"ר והצה"ר, הראשונים אשר נלחמו בגרמנים בגיטו וארשה. חניכי בית"ר וחברי הצה"ר, חונכו מיום כניסתם לתנועה, להיות לוחמים לשחרור העם היהודי, בדרך הטבע, דרך ה"תגר" וה-"הדר" התלכדו בכל רחבי אירופה, ראשונים למלחמה בגרמנים. חלקם של חברי אצ"י במרד הגטאות טושטש והועלם בכוונה תחילה, ואלמלא בודדים שהצליחו להינצל ולשרוד לא היינו יודעים לעולם על הכוונה הזדונית להפלות בין דם לדם של יהודים. בית"ר לאחר מלחמת העולם השנייה ביודעם את חשיבותה של בית"ר כלשכת גיוס למחתרת הלוחמת, הכריזו הבריטים ביום י"ט באב תש"ז (6.8.47) על הוצאתה של בית"ר אל מחוץ לחוק, ופעילותה הגלויה לא התחדשה אלא עם קום מדינת ישראל. עם קום המדינה התחילה בית"ר ארץ-ישראל לבנות את ארגונה, יחידותיה וכליה החינוכיים לאור השינויים שחלו במציאות הציונית ובהתאם לעובדה, שרבים משטחי פעולותיה בעבר, שייחדו והבדילו אותה בעם היהודי ובציונות, נעשו חלק אורגאני מצרכי המדינה. מצד שני יכולה בית"ר להיענות היום, יותר מאשר לפני קום המדינה, לפעילות ההתיישבותית. בית"ר מעמידה מקרבה גם שליחים לסניפי בית"ר בארצות התפוצה, לחנך את חבריהם ברוח ציונית עפ"י תפיסת התנועה ולהכשירם לעלייה לישראל. סניפי בית"ר כיום כבר הזכרנו כי עד מלחמת העולם השנייה היו רוב סניפי בית"ר באירופה המזרחית: פולין, רומניה, הארצות הבלטיות, צ'כוסלובקיה ועוד. עם סיום מלחמת העולם השנייה וחורבן יהדות זו, עבר גם מרכז הכובד של סניפי בית"ר ליבשות אחרות סניפים חדשים במקום אלה שנחרבו. שינויים פוליטיים מאוחרים יותר השפיעו גם כן- כמו סגירת סניף בית"ר באיראן לפני המהפכה. וראשוני המתנדבים במלחמת ששת הימים היו הבית"רים אשר הגיעו ארצה מארצות-הברית. כמו כן הגיעו מתנדבים מדרום-אפריקה, קנדה, אוסטרליה, ארגנטינה, צרפת, אורוגוואי, פרו, ברזיל, בלגיה, פרגוואי וצ'ילה. חלקם אף נשארו כעולים. אלה סניפי בית"ר הפעילים כיום: ארץ-ישראל, אוסטרליה, אורוגוואי, אוקראינה, ארגנטינה, ארצות הברית, בלגיה, בריטניה, ברזיל, דרום אפריקה, ליטא, פרו, צ'ילה, צרפת, קנדה ותורכיה. בית"ר היא תנועת נוער ציונית עולמית המשתפת פעולה עם כל תנועות הנוער הציוניות, במסגרת מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית בארץ-ישראל ובארצות הגולה. שליחי בית"ר יוצאים מן הארץ לסניפי הגולה כנציגי ההנהגה העולמית ושליחי הסוכנות. סניפי בית"ר משתלבים היטב בפעילות הקהילות היהודיות בתפוצה כאשר צרכי עם ישראל וארץ ישראל עומדים בראש מעיניהם. לשימוש עיוני בלבד. הזכויות על הטקסטים והמקורות שמורות לבעליהם בלבד. |