מרכז העצבים של מבצע עליה ב' היה בלונדון, מקום מושבם של נשיאות הצ"ח ושלטון בית"ר.

הממונה על ענייני עליה ב' מטעם הנשיאות היה המהנדס שלמה יעקבי- שילוב של איש משכיל ואיש מעש, הוא הרוח החיה בכל המפעל וכל מרצו מוקדשים להצלחתו. בכל אירופה הוא נע ונד. נדמה כאילו בזמן אחד אתה יכול לפגוש בו בלונדון ובפריז, בווארשה ובבוקרשט, בפראג ובציריך- או בכל מקום אחר שענייני העלייה דורשים. הוא מגייס דעת קהל, קונה את ליבם של אישים בעלי השפעה, מבני וברית ושאינם בני ברית, ורוכש את תמיכתם בעליה ב', נפגש עם נציגי ממשלות ונציגי ועדי פליטים.

מפעל העליה הבלתי ליגאלי הולך ומסתעף. קיימים משרדי עליה בפולין, רומניה, צ'כוסלובקיה, אוסטריה, הונגריה, שוויץ, צרפת, יוון, יוגוסלביה, בולגריה ובריטניה. בארצות אירופה פועלים ועדי עליה, ובכל מקום גוברת השאיפה לעלות והמונים צובאים על המשרדים. בארץ קיים ארגון הורדה- הארגון הצבאי לאומי - ומרכז קליטה. נציגי האצ"ל יושבים בכל בירות אירופה ועוסקים בארגון העליה. חברי נשיאות הצ"ח וקציני שלטון בית"ר נותנים את ראשם ורובם למבצע רב המימדים, שבו מעורבים מאות אנשים ברשת ענפה הפרושה על פני ארצות וימים. במצב הבינלאומי המתוח, המחמיר מידי יום- קשה העבודה פי כמה. לא יפלא אם כן שמתעוררים חילוקי דיעות ביחס לסמכויות הרשויות ולגבי העקרונות והמטרות.

היו שטענו, ובראשם יוסף כצנלסון, שהעליה היתה צריכה להיות מיועדת בראש ובראשונה לבית"רים ולאנשי התנועה. כל השנים היו שערי הארץ סגורים בפני בית"ר, ועתה שיצרנו את האפשרות- בשביל בית"ר יצרנוה.
לעומתו טענו אחרים, ובראשם היה שלמה יעקבי, שהעליה צריכה להיות עליית "כל דכפין" - לא זו בלבד שאנו מחוייבים להעלות גם סתם יהודים, פירושו של "כל דכפין" הוא- כל מי שרוצה יבוא ויארגן עליה ויעלה יהודים לארץ במספר רב ככל האפשר.
נציגי האצ"ל דורשים שהעליה תהיה "צבאית", כלומר שהעולים יהיו בעלי כושר צבאי ומוכנים להילחם.

יש האומרים, וזו דעת האצ"ל, שכל הפעולות צריכות להתנהל במחתרת, תוך חשאיות קפדנית - שאם לא כן היא עלולה לנחול כישלון.
לעומתם טוענים קציני שלטון בית"ר, וערי ז'בוטינסקי הוא הקיצוני שבהם, שהפעולה צריכה להיות גלויה ככל האפשר, כדי להבליט את האופי ההפגנתי שבה, ורק אז תצמח ממנה התועלת המיוחלת.
הוחלט לקיים ועידה לדיון במכלול הבעיות.

הוועידה התכנסה בימים בפריז בימים הראשונים של פברואר 1939, בראשותו של זאב ז'בוטינסקי ובהשתתפות נציגות הצ"ח, שלטון בית"ר ומפקדת האצ"ל. מפקד האירגון, דוד רזיאל, האינג' שלמה יעקבי, יוסף כצנלסון, מרדכי כץ, ערי ז'בוטינסקי, הלל קוק, אליהו גלעזר, ח.ש. הלוי, חיים לובינסקי, אהרון פרופס, אייזיק רמבה ועוד.

הוועידה נפתחה בנאום של ז'בוטינסקי. לאחר שסקר את המצב הבינלאומי המתוח, את מצב העם היהודי בארצות אירופה, היחסים הבין-מפלגתיים והיחסים עם בריטניה, עבר ז'בוטינסקי לנושא המרכזי של הועידה: היחסים בין בית"ר ואצ"ל ועליה ב'. הוא הציע להקים מוסד עליון לעליה ב' בו יהיו מיוצגים שלושת הגורמים- נשיאות הצ"ח, שלטון בית"ר ומפקדת האצ"ל.
בהמשך דבריו העלה ז'בוטינסקי גם את התוכנית לעליה ג'- פלישה מזויינת לחופי הארץ בעזרת צי שלם של אוניות עולים, בעת ובעונה אחת עם התקוממות כוחות האצ"ל. ביצוע תוכנית זו עשוי היה להביא, לדעת ראש בית"ר, לשינוי יסודי ביחסי בריטניה ובעיית ארץ ישראל, אך בינתיים יש לסדר ולהגביר את עליה ב'.

בתום הדיונים הוחלט להקים מטה לעליה:
נציג הצ"ח- יוסף כצנלסון.  נציג בית"ר- ערי ז'בוטינסקי.  נציג האצ"ל- יצחק ז'רז'בסקי.
המטה יכלול ארבע מחלקות:
א. ארגון השיירות- בית"ר.
ב. הובלה יבשתית (ויזות ונסיעות עד הים)- האצ"ל.
ג. הובלה ימית (אוניות, מלווים)- האצ"ל.
ד. כספים, פיקוח על תשלומים והוצאות- הצ"ח.

ז'בוטינסקי ורזיאל

משתתפי הוועידה שמו לב לעובדה כי במשך כל הדיונים לא ביקש מפקד האצ"ל דוד רזיאל את רשות הדיבור ולא הוציא הגה מפיו. הוא ישב, מקטרת בפיו, ועיניו נעוצות בראש בית"ר. ניכר היה, שרזיאל הוקסם מאישיותו המופלאה של ז'בוטינסקי ונמצא כל הזמן תחת הרושם החזק של פגישתם.

היתה זו הפגישה הראשונה והאחרונה בין מצביאו לבין מפקדו של האירגון.
בחוברת "פרסומים" 6 בהוצאת מכון ז'בוטינסקי אודות דוד רזיאל תוארה הפגישה:

ז'בוטינסקי: "אדוני הוא בית"רי?"
רזיאל: "מלידה."
ז'בוטינסקי: "המוכן אדוני להסכים מראש לכל מסקנה שאגיע אליה?"
רזיאל: "מוכן ומזומן".
ז'בוטינסקי: "לאיש כמוהו אני מחכה זה חמש-עשרה שנה."

הטקסט לפי "אף-על-פי,  עליה ב' של תנועת ז'בוטינסקי ", מאת חיים לזר-ליטאי.
הוצאת הועד הציבורי לציון יובל עליית אף-על-פי, ברית חיילי האצ"ל. 1988 תשמ"ח.

לשימוש עיוני בלבד. הזכויות על הטקסטים והמקורות שמורות לבעליהם בלבד.