|
"לעולם לא תהיה מלחמת אחים"
מאת: יעקב סיסא-אהרוני
בעת שקיבל מנחם בגין את הפיקוד על האצ"ל בדצמבר 1943, הוא העמיד בפני אנשי
"המעמד" בפני אחת משתי האפשרויות: מי שסבור שעוד לא בשלה השעה להילחם
בבריטים- פעולות שנפסקו על-פי הוראת דוד רזיאל, כדי להפנות את נשק האצ"ל נגד
הגרמנים- יילך וישוב לביתו; וכל מי שדעתו היא, שיש לחדש את הפעולות נגד
הבריטים- המוכיחים את בוגדנותם ע"י סגירת שערי הארץ בפני פליטי השואה- ישאר
באצ"ל.
בחרתי באפשרות השנייה.
בהתארגנות זו, מצאתי את עצמי בין יוזמי ומקימי ה" י"ם " שהם ראשי תיבות של
"יחידות מיוחדות", שרוב חבריהן היו ממוצא מזרחי ודוברי ערבית, בדומה
למסתערבים של צה"ל בימינו. פקדתי על ה"ים" בירושלים, נתניה, תל-אביב
ופתח-תקווה.
 האצ"ל הלך והתחזק מיום ליום,
הדי פעולותיו נשמעו בעולם כולו, בקרב תושבי הארץ, יהודים וערבים, ואף בקרב
חיילים ומפקדים ב"הגנה" והפלמ"ח. אהדה והערצה זו עירערו את מנהיגי הסוכנות.
הסוכנות היהודית, בראשותו של דוד בן גוריון, יחד עם מנהיגי ההסתדרות הכללית
ומפקדי ה"הגנה", דרשו מהאצ"ל להפסיק את פעולותיו, בטענה שהן מסכנות את המפעל
הציוני. בנוסף להפסקת המלחמה בבריטים, דרש בן גוריון, כי האצ"ל יעמיד
את עצמו תחת פיקוח הסוכנות, קרי: תחת פיקודו. המפקד, מנחם בגין, הסכים לשתף
פעולה עם הסוכנות, בתנאי שזו תכריז מלחמה במשעבד
הבריטי. לכך לא הסכימו דוד בן גוריון וחבריו. הם הכריזו מלחמת חורמה על אנשי
האצ"ל , שכינוייה היה "הסזון" (season עונת הציד), לאמור:
1. יש לסלק את אנשי האצ"ל ממקומות עבודתם.
2. יש לסלק את אנשי האצ"ל ממוסדות הלימוד.
3. יש להלשין על כל איש אצ"ל ל"הגנה" או למוסדות הבריטיים.
4. יש לחטוף אנשי אצ"ל ולחקור אותם.
5. יש להביא לחיסול ארגון ה"אצ"ל".
לשם כך הוקמו בהוראת בן-גוריון יחידות מובחרות שתפקידן היה: עיקוב, האזנות
סתר, הלשנות, חטיפות, עינויים והסגרה ל...ידי הבריטים.אותה הסתה השיגה את
מטרתה ומידי יום נחטפו אנשי "המעמד", מהם יש שעונו והוסגרו. ההלשנות
הלכו וגברו מידי יום. מפקדים בכירים נעצרו ונמסרו לידי הבריטים שכלאו אותם,
חלקם בארץ וחלקם במחנות המעצר בקניה, סודאן ואריתריאה.
במצב הקשה הזה החלה תסיסה בקרב חיילי ומפקדי האצ"ל.
חלק מהם אף דרש תגובת נגד. ביניהם היה עמיחי פאגלין, שבאותם ימים שימש מפקד
הח"ק (חיל קרב) ואשר התהלך תמיד עם "פטרדה" (רימון התקפה) בתוך אחת מנעליו
הגבוהות. בגין כינס בגין כינס את קציני המפקדים מהח"ק ומהי"ם מכל הארץ,
כשנים עשר איש, בבית האריזה בפרדס שמול קפה "אואזיס" לשעבר ברמת גן. הדבר היה
במוצ"ש בסביבות 8 בערב. בגין נכנס והכל נעמדים. נלווה אליו ראש מטה
האצ"ל שלמה לב-עמי ואיתן לבני. המפקד פתח בסקירה רחבה על האצ"ל ומבצעיו
שעוררו הדים. אחר כך עבר לעיקר- "הסזון".
המפקד העברי את מבטו על תריסר
הצעירים שמולו, והתעכב בעיניים טובות סבר על כל אחד ואחד. אחר כך השמיע את
דבריו.
 ידידיי- הלחיש את כולו ושאל-
"במי אנו נלחמים? - ברור, נגד המשעבד הבריטי. ומה מבקשים הבריטים לעשות
במלחמת נגדנו? בקשתם קצרה בתכלית- לחסלנו! לשם כך הם נעזרים בכוחות ה"הגנה".
כמובן. בתוכניתם הם מנסים להשיג שלוש מטרות:
הראשונה, להסיט אותנו ממטרתנו, שהיא, המרד.
השנייה, היא לגרור אותנו למלחמת אחים.
וכשיהיה נדמה לבריטים שעלה בידיהם לחסל את האצ"ל,
וה"הגנה" תהיה מותשת ממלחמת אחים זו. או אז יעלו על כוחות ה"הגנה" ויחסלו
אותה."
בשלב זה מטעים מנחם בגין כל
מילה: "כשתיפקחנה עיניהם של כוחות ה"הגנה", הם ירפו מרדיפתם אותנו, ותיפתח
הדרך למלחמה משותפת נגד כוחות הרשע הבריטיים.".
מנחם בגין עשה הפסקה וסקר את תריסר הקצינים, כדי לבחון את השפעת דבריו עליהם.
מיד המשיך ברמת קול ובהדגשה:
"רבותי, לא תהיה מלחמת
אחים. לעולם, לעולם לא תהיה מלחמת אחים. לעולם לא תהיה מלחמת אחים, ולעולם לא
ירים ידו יהודי על יהודי"!
כאן תחב את כף ידו לכיסו, שלף גיליון נייר לבן, הניחו בין שתי כפות ידיו,
ואמר: "רבותי, הגבול בין טהרה לטומאה, הוא דק כמו הנייר הזה. היזהרו לבל
תעברו אותה".
את דבריו סיים מנחם בגין במשפט: "כה יתן וכה יוסיף ה', כי מלחמתנו היא מלחמת
קודש, ובמלחמה הזו עוד ננצח!".
מתוך "הירדן", גיליון 203,
נובמבר 2002.
לשימוש עיוני בלבד. הזכויות על הטקסטים והמקורות שמורות
לבעליהם בלבד.
|
