צדק וכוח
מנחם בגין, מתוך נאום במועצה הארצית של תנועת החירות.
י"ז בניסן תש"ל- 23 באפריל 1970

חיזיון מעניין. כידוע לכם, כאשר אנחנו היהודים, קמנו ללחום, למען שחרור עמנו וארצנו משלטון נוכרי, קולניאלי, השתמשנו בכוח. זוהי עובדה. משום כך אמרו אנשים שאנחנו מאמינים בכוח. איזו אשליה, איזו טעות, איזו הטעיה! בדיוק להיפך- אדם הלוחם על ענין צודק, בז לכוח. לו היה מאמין בכוח הזרוע, לו היה מכבד אותו, איך הוא היה יכול בכלל ללחום? מה כוחנו היה כאשר הנפנו את נס המרד? מה כוחו של המתנגד היה? אימפריה שלמה- 130,000 חיילים ושוטרים. ואנחנו לא הסתובבנו בעולם. אנחנו פה היינו, את הארץ הזאת לא עזבנו אפילו ליום אחד.

כוח?- הן כל הכוח היה מן הצד השני. מה היה לנו? אלא שזו התופעה החוזרת ונשנית בהיסטוריה. אתה מאמין בקאוזה יוסטה הצדק לימינך, האמת לצידך. אתה מאמין בכוח המוסרי, המניע את ההיסטוריה האנושית, כך קמו מעטים נגד הרבים, חלשים נגד החזקים, וכך הראשונים גברו על האחרונים, הלוך וגבור, בתולדות האנושות. אחרת עד היום היו עבדים.

נכון, עד היום האנושות ניצבה בין אפילה לאור, בין חרות לשיעבוד, אבל המלחמה הזו נמשכת, לא נפסקת, ומדי פעם האור גובר על החושך והחרות על העבדות. אחרת איך האור והחירות היו גוברים על היפוכם?

זאת האמת ביחס להרגשתנו. אנחנו מעולם לא האמנו בכוח הזרוע. אנחנו האמנו בצדק. ותראו את ד"ר גולדמן. גם הוא אומר שאנחנו צודקים. מתוך חיוך סלחני, מנוד ראש של רחמים הוא אומר: גם אני רוצה את ארץ ישראל השלמה. וזה נכון, שאם יש לנו זכות על יפו, יש לנו זכות גם על חברון. וזה נכון שירושלים כולה שייכת לנו. הוא אפילו מוסיף: אני גם רוצה חלק של עבר הירדן מזרחה.

אלא מאי?- לא נותנים. מה פירוש: לא נותנים. הן ארץ ישראל המערבית בידינו. לא יתנו. מי לא יתן? הערבים לא יתנו, המעצמות לא יתנו. יש לנו זכות על ארץ ישראל השלמה. ואם יש לנו זכות, הרי הצדק הוא לימיננו. מהי המסקנה? שהצדק חייב להיכנע לכוח. מעניין מאד. אולי שוב קמה לתחייה רוח המיליטריזם מ-1915?

וזה כל כך אופייני. אדם אשר מזלזל בצדק היהודי וגם בכוח היהודי, החייב ללות אותו, החייב לשמור עליו- בכך נוכחנו לדעת: צדק יהודי בלי כוח יהודי ישחק וישחט- איך הוא מרכין ראש בפני הכוח הזר? לא יתנו, הז הצדק- ינתח הכוח. נגד הצדק.

לו לנו היתה פילוסופיה כזו, בדור הזה, איך היינו קמים? מה היה לנו עוד לפני 25 שנה, איך ניצלנו מתהום, איך הגענו עד לפסגה של הימים האלה? לא נרתענו מפני הכוח. "לא יתנו". מי לא יתן? אימפריה שלמה עמדה פה. מי עזר לנו? מי נתן לנו כדור אחד למלחמתנו?

מתי לא עמדנו לבדנו? מדוע גברנו?- מתוך האמונה בצדקתנו ומתוך ההתחדשות הפשוטה ביותר בלבותינו. לא נסמוך על הגנת "האנושות כולה" ולא נבקש את ה-The generosity of the Arabs וכל הערובה הזו (בעין)- היא בארובה (באלף). עשן היא תעלה. אבל גם את העשן האפל ביותר של המשרפות, אם לא נדע ליטול גורלנו בידינו, אם לא נאמין בצדקתנו, ואם לא נלווה אותו בכוח עברי מחודש.