| שיר הדגל
זאב ז'בוטינסקי
פאריס, תרפ"ו
אל תגידו כי איננו
דם אבינו המכבי;
כי שלוש טיפות ממנו
נמזגו בדם לבי.
זו כצבע ים כנרת,
זו כשלג, זאת זהב;
על הדגל, על הסרט,
על הראש ובלבב.
אך יש עוד טפה, יש אגל
לא הכרנו עד היום.
הוא איננו על הדגל
הוא בלב והוא אדום.
עת יפרוץ אויב מארב –
אז נקומה ונצביא:
חי הנוער, חי החרב,
חי הדם המכבי.
|
השלמה לאחר בית 2:
זו כתכלת היא רקיע:
גובה, אופק, עוז מעוף -
לעולם תמריא, תגביה
רוח עבר מול אין-סוף.לעולם תצמא נפשנו
דע, יופי, טהרה:
ותצא מהר קודשנו
האמת שהיא תורה.
לבנה זעת המצח,
היוצרת, הבונה -
היא תזריע זרע נצח
בשדה ובגינה. |
והפז הוא אור השמש,
הבוקע את הליל,
לעולם יריב באמש
ובעושק ישראל.לאביון, לגר, לעבד
בכל ארץ, בכל דור
לעולם יביא הזבד:
אור הצדק, אור ודרור.
ובית אחרון:
נס עמל חירות וטוהר,
נס הדור הבנאי,
אל תירא, כי חי הנוער,
חי ועד חשמונאי. |
|
