דוד ניב

מחנה המעצר סמבל (אריתריאה), תש"ז

הם לא ישברו אותנו
אנו גם לא נכוף הגב,
כל עוד זו הרוח בנו
וכל עוד פועם הצו.

זה הדור נבחר לפלא
כי הותך בכור ציון.
הן ידענו שביל הכלא
עוד איננו שביל אחרון.

על אף כל כובל וצר
עוד נצעד בעוז ליום מחר.
הם לא ישברו אותנו
אנו גם לא נכוף הגב.

הרחק שם מולדת אמא
נאנקת, נוטפת דם.
אמי, את סבלך נשימה
על ליבנו כחותם.

במקום דורכים פה אנו
כי סגרנו המדבר.
אך מדרך כזה, ידענו,
הוא כצעד אל ההר.

על אף...

רבה עוד הדרך חופה
לא אחד בה יפול חלל.
אך אנו באון נזקופה
את ראשנו גא אל-על.

עת בבלה דור הגיעה
כינורו על עץ תלה.
אך אנו את השיר נשמיע
גם על פני אדמת גולה.

על אף...

	הורד שיר פורמט: MP3 גודל: 4.06 MB
	הראה תווים

בסוף שנת 1946 יצא דוד ניב (ליניבסקי) - ותיק בית"ר ומפקד באצ"ל - את בית החולים של מי הבר, באריתריאה, מקום בו שהה שנה אחת לאחר שנפצע קשה ב"יום הרצח" ע"י חיל המשמר של מחנה העצורים.
במחנה, שאליו הוחזר, מצא את 250 חבריו, "גולי קניה",  כשהם שופעים חיים: זיק בעיניים, אמונה בלב, גב שאינו נכפף. באותו יום כתב את השיר "הם לא ישברו אותנו", שנעשה עד מהרה למעין המנון של עצורי המחתרת הלוחמת במחנות הגירוש.