ד'
באדר הוא יום פטירתו של מי שהיה מפקד האצ"ל וראש הממשלה, מגדולי בניה
של תנועת בית"ר, מנחם בגין. בצעירותו שמע בגין את ראש בית"ר ונשבה
בתורתו. ז'בוטינסקי זיהה את כישוריו של בגין ובהוראתו מונה לנציב
התנועה בפולין, היכן שיותר מ-70,000 צעירים היו תחת אחריותו. עם
רעייתו, ועם ישראל אלדד, ממנהיגי בית"ר, נמלטו מפני הנאצים אל וילנה.
אולם שם עצרוהו הסובייטים על שהיה מנהיג ציוני והוא נשלח לעבודות פרך.
גם במנים הקשים ביותר לא נשבר ולא נטש את חלומו על שלטון עברי בארץ
ישראל משתי גדות הירדן. שנים אחר כך הגיע אל ארץ ישראל והיה למפקד
מחתרת האצ"ל אשר הנהיגה מאבק שחרור לאומי נגד הממשלה הבריטית העריצה.
גם לאחר קום המדינה, בעומדו בראש "תנועת החרות" לא שכח את תורת
ז'בוטינסקי ומורשת בית"ר, שמר להם אמונים והוקיר אותם. "המשפחה הלוחמת"
פרצה את "חומת הבדידות", אשר הוקמה סביבה עוד בשנות ה-30, כאשר נבחר
בגין, בראש חרות, לכהן כראש ממשלת ישראל. דרכו חילצה את ישראל משלטון
מפא"י, ההתיישבות היהודית בשומרון ויהודה, ערש האומה העברית, פרחה
וגדלה. הכלכלה עברה מהפך ליברלי ברוח השקפת ז'בוטינסקי תוך חיזוק
השכונות ושכבות העם השונות. ממשלתו החילה את החוק הישראלי על רמת הגולן
וחתמה על הסכם השלום עם מצרים. בגין לא נרתע לעשות מעשה ולהלחם במחבלי
אש"ף בלבנון אשר הציבו לעצמם למטרה להשמיד את המדינה היהודית. ראייתו
ארוכת הטווח גם הביאה את ישראל לתקוף את הכור הגרעיני בעיראק, מעשה שרק
עשר שנים לאחר מכן הובהרה חשיבותו חסרת התקדים.
בית"ר זוכרת את אחד ממנהיגיה הגדולים ומפיצה את מורשתו. בטקס האזכרה,
ביום השנה לפטירתו נכחו צעירי התנועה ושרו על קברו בהר הזיתים את "שיר
ביתר".
ד'
באדר הוא יום פטירתו של מי שהיה מפקד האצ"ל וראש הממשלה, מגדולי בניה
של תנועת בית"ר, מנחם בגין. בצעירותו שמע בגין את ראש בית"ר ונשבה
בתורתו. ז'בוטינסקי זיהה את כישוריו של בגין ובהוראתו מונה לנציב
התנועה בפולין, היכן שיותר מ-70,000 צעירים היו תחת אחריותו. עם
רעייתו, ועם ישראל אלדד, ממנהיגי בית"ר, נמלטו מפני הנאצים אל וילנה.
אולם שם עצרוהו הסובייטים על שהיה מנהיג ציוני והוא נשלח לעבודות פרך.
גם במנים הקשים ביותר לא נשבר ולא נטש את חלומו על שלטון עברי בארץ
ישראל משתי גדות הירדן. שנים אחר כך הגיע אל ארץ ישראל והיה למפקד
מחתרת האצ"ל אשר הנהיגה מאבק שחרור לאומי נגד הממשלה הבריטית העריצה.
גם לאחר קום המדינה, בעומדו בראש "תנועת החרות" לא שכח את תורת
ז'בוטינסקי ומורשת בית"ר, שמר להם אמונים והוקיר אותם. "המשפחה הלוחמת"
פרצה את "חומת הבדידות", אשר הוקמה סביבה עוד בשנות ה-30, כאשר נבחר
בגין, בראש חרות, לכהן כראש ממשלת ישראל. דרכו חילצה את ישראל משלטון
מפא"י, ההתיישבות היהודית בשומרון ויהודה, ערש האומה העברית, פרחה
וגדלה. הכלכלה עברה מהפך ליברלי ברוח השקפת ז'בוטינסקי תוך חיזוק
השכונות ושכבות העם השונות. ממשלתו החילה את החוק הישראלי על רמת הגולן
וחתמה על הסכם השלום עם מצרים. בגין לא נרתע לעשות מעשה ולהלחם במחבלי
אש"ף בלבנון אשר הציבו לעצמם למטרה להשמיד את המדינה היהודית. ראייתו
ארוכת הטווח גם הביאה את ישראל לתקוף את הכור הגרעיני בעיראק, מעשה שרק
עשר שנים לאחר מכן הובהרה חשיבותו חסרת התקדים.