©2019 by Betar Olamit.

כולה שלי

מן היום בו נקראתי לפלא
של ביתר וציון וסיני,
יד אחים הסגירתני בכלא
ותנעל בית-אמי לפני.

השרון והעמק לא לנו,
לא קציר, לא קטיף, לא בנין.
אלהים ליגון בחרתנו,
ותבחר את אחי לתלין.

זה הריב – לא נגמר הוא עדין
בין אדום ללבן-ותכול :
עוד שלם נשלם לך קין –
את נפשות צעיריך נטול !

כי סופן – או לבוץ רקבונה,
או למרוד בירושת הקלון.
אנו מרד נקרא – ותבואנה
עם העמק הזה לפדיון.

טל מפרה, טל חיים – טל המרד …
הוי, רוותה כל ארצנו טלי !
נומה עמק, מרחב התפארת,
יתנשא גם עליך דגלי.

כי אנחנו שָׂדֶיךָ נטענו –
בגלות, מעכו, על גרדום.
אלהים לשלטון בחרתנו
על לבן-ותכול – ואדום.